בספר “המדריך למצוינות” נותן רובין שארמה 101 תובנות בדרך להצלחה אישית ועסקית ולניצול הפוטנציאל החבוי בנו. הוא עוסק המדריך למצוינותבנושאים רגילים מחיי היום יום של כל אחד ומסביר איך אפשר לנתב את מה שקורה בכל אחד מן המקרים.
בספר מופיעות שלל עצות שימושיות עד מאד ולקחתי ממנו תובנות רבות. הנה חלק מהן:
לעולם לא יהיה רגע מתאים יותר מהיום להיות ה’אתה’ הטוב ביותר.
עקרון התפשטות ההצלחה: חיינו יתפשטו או יתכווצו ביחס ישר לנכונותנו לגשת היישר אל הדברים שמפחידים אותנו.
כל אדם שאנחנו פוגשים יודע לפחות דבר אחד שאיננו יודעים. לא נניח לו ללכת בלי ללמוד אותו.
אל לנו להניח לפחד מכישלון ואכזבה למנוע מאיתנו לחלום. הרחיבו את גבולות האפשרויות שלכם וזכרו שמבקרים נהגו מאז ומעולם ללעוג לדמיונותיהם של פורצי דרך נועזים. דעו שכל צעד קדימה בהתפתחות האנושית הושג בזכות מאמציו האדירים של אדם יחיד למרות טענות המבקרים שהרעיון אינו בר ביצוע.
צמיחה היא העדות היחידה לחיים. צמיחה אישית היא הדבר שלשמו אנחנו כאן, אנחנו מאושרים יותר מכל כשאנחנו צומחים ומממשים את הפוטנציאל שלנו.
“אדם אינו מתרומם לעולם גבוה מהחשיבה שלו” (בנג’מין ד’יזראלי). אדם אינו מרחיק לעולם במעשיו מעבר לאופק מחשבותיו. מי שחושב בגדול, מעשיו גדלים בהתאם.
דעתם של אחרים עלינו שווה כקליפת השום – מה שחשוב זה רק דעתנו על עצמנו. בני אדם מבזבזים אנרגיה עצומה בגלל מה שאנשים אחרים חושבים עליהם, כי הם רוצים שיאהבו אותם.
“אדם יצליח רק ביחס ישר לסיכונים שהוא לוקח” (אל פצ’ינו). לכן נסו, בקשו, חלמו, העזו, תיפלו, תיכשלו ואל תרשו לאיש לומר לכם שחלומכם אינו ניתן להגשמה. בסופו של דבר מישהו יקום ויעשה את הדבר שאתם חולמים לעשות – אז למה לא אתם?
“יש לנו ארבעים מיליון סיבות לכישלון, אבל לא תירוץ מוצדק אחד” (רודיארד קיפלינג). מאחורי כל תירוץ מסתתר פחד: הפחד לשנות, הפחד מהלא-נודע, הפחד מכישלון או הפחד מהצלחה.
שבעת העקרונות הראשונים לקשרים מצוינים הם להיות הראשונים לומר שלום בפגישה עם אדם אחר, להרבות לחייך, להשתמש בשמו של האיש שמדברים אליו, להישיר מבט אל בן שיחנו, לדעת להקשיב, לחלק מחמאות כנות ולהתייחס לכל אדם כאל מלך.
בסוף החיים שלנו חשוב רק איזה מין בני אדם היינו, השינוי שחוללנו והאהבה שהענקנו.
מנהיגות היא היכולת לאזן חמלה עם אומץ לב. היא כרוכה ביכולת להאמין בזולת ובעצמי גם כשאף אחד אחר אינו מאמין.
תוצאות מזהירות אינן מתקבלות במקרה. הדברים הטובים ביותר בחיים דורשים סבלנות, ריכוז והקרבה.
אנשים מעל גיל 65 שנשאלו “אילו יכולתם לחיות את חייכם מחדש, מה הייתם משנים?” אמרו: היינו מפנים את הזמן כדי לחשוב על השאלות הגדולות, היינו מעיזים יותר בעבודה ובאהבה והיינו מנסים למצוא תכלית בחיים – להשפיע במשהו.
“בעוד עשרים שנה תהיו מאוכזבים בגלל דברים שלא עשיתם יותר מאשר מדברים שעשיתם. שחררו את החבל וצאו להפליג הרחק מנמל המבטחים. הניחו לרוחות לנפח את המפרשים וצאו לחקור, לחלום ולגלות” (מרק טוויין).
אחד הסיפורים שדיברו אלי בספר של שארמה הוא על גדרות הסמויות מן העין. הוא שאב את הרעיון משלט שראה של חברה לאילוף כלבים, שדיבר על גדר בלתי נראית לכלב, שעובר תהליך של התניה שבסופו לא יעבור את הגדר שהמערכת הציבה לו, גם כשאין גדר למעשה. בתהליך ההתבגרות, מתאר שארמה, אנחנו מאמצים מן העולם סביבנו אמונות שליליות, הנחות כוזבות ופחדים מזיקים וכל אלה נהפכים לגדרות סמויות מן העין. אנחנו מאמינים שהגדרות ממשיות, וכשאנחנו נתקלים בהן אנחנו נסוגים. אם נתבונן בגדרות הללו, אחיזתן בנו תתרופף.
סיפור נוסף שעורר בי השראה הוא על אדם בשם דוד מחייה שנולד בלי אוזניים וילדותו היתה רצף של אין סוף כאבים. אבל הוא בורך בשכל רב, באומץ ובהורים שעודדו אותו בלי הרף לא לאמץ את תפקיד הקורבן אלא לצמוח דרך התמודדות. דוד צמח להיות אדם שופע אופטימיות ומנהיג אמיתי. שארמה מראה באמצעות הסיפור שאפשר לקלל את החושך, אבל אפשר גם להדליק נר ולהתגלות כמנהיג. הסוד בחיים הוא לדעת לבחור בין האפשרויות השונות.