גידי גוב שר את שירו של אהוד מנור: “אין לי כסף, אין לי, אבא כך אומר, הלוואי והיה לי יותר.” נדמה שבשיר הוא משקף את הכמיהה  כסף - האם הוא מנהל לנו את החיים?של רובנו לכך שיהיה לנו יותר כסף ובעצם אולי יותר מהכל, כפי שמתאר רובין שארמה, בספרו “הנזיר שמכר את הפרארי שלו“, את ג’וליאן מנטל, שחי את חייו ברעב תמידי ל”יותר”: יותר תהילה, יותר יוקרה ויותר כסף, שמעולם אינם מספקים אותו. ג’וליאן חווה את המשבר שלו, בין השאר, כי כמו רבים מאיתנו הכסף מהווה עבורו מקור תמידי לדאגות, פחדים ומתח. תיאור דומה נותן מיץ’ אלבום בספרו “ימי שלישי עם מורי“, כשהוא מראה שכל תרבות ה”יותר”, שבה שוטפים לנו את המוח, יותר כסף זה טוב, יותר רכוש זה טוב, גורמת לאנשים להאמין בזה ולאבד את הפרספקטיבה לגבי מה חשוב באמת בחיים.
בדרך כלל ההתייחסות שלנו לכסף היא התייחסות של שכבות, כלומר כסף זה רק הביטוי החיצוני להרגשות ולמחשבות הפנימיות שלנו. כשמתבוננים על זה, רואים שבדרך כלל המסרים הראשונים שלנו כלפי כסף הוטמעו בילדותנו המוקדמת, בעיקר ע”י ההורים: “תהנה מהכסף כל עוד אתה יכול” או להבדיל “חשוב לחסוך לעת צרה”. אבל לא רק המילים חשובות, גם היחסים סביב כסף. למשל, לבני זוג יכול להיות הון עתק, אבל חייהם יהיו רצופים מריבות על כך, וילדיהם יגדלו עם המשוואה שכסף = בעיות וריבים. המסקנה הלא מודעת עלולה להיות להתרחק ככל האפשר מעיסוק בכסף או להבדיל לא לחסוך ולו אגורה לעתיד, לבזבז את הכסף מהר ככל האפשר.
חלק גדול מההחלטות שלנו ביחס לכסף מתבצעות באופן לא מודע. מתאמנת שלי לא עזבה את העבודה שלה, שבה היא סובלת, בגלל כסף, וכשחקרנו את ההחלטות שלה ואת הבחירות שלה ראינו ש”מתחת” לכסף יש פחדים רבים. אנשים אחרים נשארים בזוגיות שלא טובה להם בגלל כסף, יש כאלו שלא רוכשים את המקצוע שהם רוצים בגלל כסף, ועוד. להחלטות רבות בחיים של כולנו יש נגיעה לכסף, אבל כשמפרקים אותן רואים שבמהות הכסף הוא התוצאה, לא הסיבה.
בשנה שעברה עשיתי תרגיל קטן ותיארתי בכתב את ההיסטוריה שלי לגבי כסף. דרך הכתיבה, ראיתי שכל חיי התייחסתי אל כסף בצורה זהירה מאד. מעולם לא הייתי במינוס, תמיד חסכתי, וכסף, כך חשבתי, לא ניהל אותי מעולם. היה לי את מה שהיה חשוב לי וזה הספיק לי. מעולם לא בחרתי תחום עיסוק ו/או עבודה לפי השכר שקיבלתי. כשהתחלתי לפרק את השכבה החיצונית, הבנתי שכנראה אלו המסרים עליהם גדלתי בבית ובדרך החיים השיתופית: “הכסף לא חשוב”, “כדאי לשמור על מה שיש ולא לבזבז”, ועוד. כש”נכנסתי עוד יותר פנימה” עשיתי הפרדה. ראיתי שביום יום אין לי דאגות ופחדים לגבי הכסף, ההתייחסות שלי אליו היא שלווה ונינוחה, ואילו לגבי העתיד, לגבי הלא נודע, שם יש לי דאגות, ולכן אני חוסך.
האם אפשר להתייחס לכסף בצורה בריאה? נדמה לי, שאם נסתכל על כסף לא כעל מטרה אלא כעל אמצעי לחיות את החיים שאנחנו רוצים, לממש את מה שחשוב לנו, או אז הפרספקטיבה שלנו תשתנה. כשנגדיר את מה שאנחנו רוצים, והכסף ישרת את אותם רצונות ולא דברים אחרים, חיינו יהיו שלווים יותר ומספקים יותר.

עשיית כסף קשורה בביטחון עצמי.

רוצה להעלות את הביטחון העצמי שלך?

מזמין אותך להוריד מדריך שכתבתי: “איך תחזקו את הביטחון העצמי שלכם ב-10 צעדים”:

להלן קישור למדריך.