את הספר “המסע” של ברנדון בייס, ספר מרתק וקריא מאד, קראתי תוך כמה שעות ותוך כדי קריאתו אמרתי כמה פעמים “וואו.” המסע
ברנדון מתחילה את ספרה בכך שהיא מקבלת בשורת איוב – ברחם שלה צומח ומתפתח גידול ענקי בגודל של כדורסל והרופאה מודיעה לה שהיא חייבת לעבור ניתוח מיידי להוצאת הגידול כדי לעצור את הדימום. ברנדון, מטפלת הוליסטית, הבקיאה בטכניקות ריפוי טבעיות, משוכנעת שהגידול הזה הוא מתנה שקיבלה ויש לו מה ללמד אותה, ושהיא יכולה להתמודד עם זה ולהבריא בלי התערבות פולשנית. היא מחליטה לצאת למסע של ריפוי טבעי והמסע הופך לגילוי מפעים, צעד אחר צעד.
לברנדון יש אמונה חזקה שלכל דבר שקורה יש סיבה ומטרה ורק כאשר אנחנו מבינים מהו השיעור שהמחלה או החסימה הפיזית באו ללמד אותנו, ומשחררים את הנושאים הרגשיים שנאגרו בתאי הגוף, רק אז מתאפשרת החלמה אמיתית בכל הרמות: פיזית, רגשית ורוחנית. רק כך אנחנו מאפשרים לגוף לרפא את עצמו באופן טבעי.
לפני הריפוי הרגשי, שהיא עדיין לא יודעת על טיבו, ברנדון מחליטה קודם כל לשנות את התזונה שלה, לקבל עיסויים שיחזקו את הזרימה במערכות בלוטות הלימפה ולקבל טיפולים לניקוי המעיים. בחיפושיה היא גם מוצאת מטפל בקרניו-סקרל, אבחון וטיפול באמצעות נוזלי עמוד השדרה, שמתבצע באמצעות לחיצות ונענועים ומסייע בשחרור טראומות ישנות. כל אלו חשובים, אך מטפלים בסימפטומים של המחלה, לא בשורש הדבר שיצר את הגידול מלכתחילה.
תוך כדי עיסוי, מבקשת ממנה המעסה להיכנס בעיני רוחה אל הגידול ולראות מה מתרחש בתוכו. ברנדון מגיעה לאזור חשוך במיוחד ומרגישה פחד עמוק. לפתע מבזיק בה זכרון ילדות של טראומה קשה שעברה. היא ממשיכה להתבונן בזה ובשלב כלשהו מרגישה הקלה עצומה על שסוף סוף היא אמיתית עם עצמה ונותנת לעצמה לחוות את מלוא תחושת הפגיעות וחוסר האונים שהיא חשה בתור ילדה קטנה.
לבקשת המעסה, היא מדמיינת מדורה קטנה ומזמינה את כל האנשים המופיעים בזכרון האירוע לשבת איתה ולספר את גרסתם. היא שומעת את הוריה מספרים על כאבם העצום כאשר אחותה בת הארבע טבעה, על כך שלא השכילו להכיל את יגונם וכאשר הכאב היה מציף אותם הם היו פוגעים בשאר בני המשפחה. ברנדון מתמלאת בחמלה כלפי הוריה ומתמלאת בשלווה.
אבל התהליך עדיין לא הושלם. ממעמקי הדממה היא שומעת את המילים “עלייך לסלוח להורייך.” דמעות שוטפות אותה ושלווה מתפשטת בכל גופה. ברנדון יודעת שהסיפור תם ונשלם והיא חשה זרם עדין של אנרגיה מתחיל לזרום בכל גופה ויודעת שהגידול החל להירפא.
כאשר ברנדון מתבוננה על מה שקרה, עולה על דעתה שלמעשה הגידול לא נאחז בה, אלא היא נאחזה בו והשתמשה בו כחומת מגן מפני הזכרון הספציפי הזה ומפני הכאב הכרוך בו. מרגע שגילתה את הזכרון, לא היתה זקוקה יותר לגידול. ברגע שהתרחש ריפוי וסליחה, הגידול יכול היה לעזוב. הוא מילא את ייעודו. תוך כמה שבועות הגידול קטן אך עדיין לא נעלם.
ברנדון ממשיכה במסעה, “מארגנת” לעצמה ימי שקט והתבודדות, ומנסה להבין מדוע יש לה צורך כל כך עמוק לשרת את הזולת, צורך שפוגע בה. היא שואלת את עצמה מי היא תהיה אם לא תשרת אף אחד, ומגלה פחד רב. אחרי זמן רב היא מוצאת את עצמה בודדה, אח”כ עוברת ל”שכבה” של ייאוש, ואחריה “שכבה” נוספת, עד שהיא מרגישה שהיא עומדת למות. היא מוצאת את עצמה נכנעת, ובנפילה חופשית ו… לבסוף מתמלאת בשלווה גדולה. ברנדון מרגישה שכאשר היא חדרה מבעד לכל שכבות הנפש שהגנו עליה היא הגיעה “הביתה”, למקום של אהבה וחירות גדולים. תוך זמן קצר, הגידול נעלם. שישה שבועות של ריפוי עצמי מופלא.
ברנדון מחליטה לעזור לאחרים ומפתחת את התהליך שעברה בעצמה. סדנאות של “המסע” מתקיימות היום במדינות רבות בעולם. אנשים מצליחים להתגבר על מגבלות רגשיות ממושכות כמו דיכאון כרוני, אבל מתמשך, קנאה, התעללות, בגידה ועל לקויות גופניות כגון מחלות לב, עייפות כרונית, סרטן, מחלות עור, דלקות פרקים, ועוד. עבודת “המסע” גם עוזרת לטפל בקורבנות של התעללות עצמית, לשקם מתמכרים לסמים, לעזור למורים לפתח תלמידים טובים, לטפל באנשים על ערש דווי ועוד.